<h1>המנהיג הלכ' יו"ט סימן צ"ט</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ונכרים המביאין בהמות ליו"ט מחוץ לתחום והוא יום השוק אם יש לחוש שבשביל ישראל הביאום אסורין מדאמר בעירובין בפרק ג' ההיא ליפתא דאתיא למחוזא והיתה עיר שרובה נכרים חזיא רבא דכמישא אמר הא ודאי מאתמול עקרוה ושריא מאי דעתיך לאסרם על שבאו מחוץ לתחום הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר כל שכן הכא דאדעתא דנכרים קמייתו לה, כיון דחזא דמפשי ומייתו להו אסר להו. הא דקיימא לן ביו"ט כב"ה במתניתין שהותרה הוצאה וכו', עיקר הדבר כך הוא כמו שפירש ר"ח וכן פירשו כל רבותינו בצרפת מתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שתהא צורך יו"ט כאותה ששנינו ב"ש אומרים אין מוציאין את הקטן למול ולא את הלולב לברך עליו ולא את ספר התורה לקרות בו ענין של יום וב"ה מתירין אלו לבד שהן צריכין ליום במתוך שהותרה הוצאה וכו', למדנו מזה שאין להקל בטלטולים אחרים כי אם לאותם הצריכים ליום, וכן מותר להדליק את הנר ביו"ט ללמוד דחציו לה' וחציו לכם כדאיתא בפ"ב דיו"ט ובפסחים, וחייבין ביום טוב משום כיבוי כמו בשבת כי הא דעולא כו' קם שמעיה ביומא טבא זקף לה לשרגא ואותביה רב יהודה והא תניא המסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה אמר ליה לאו אדעתאי, והטעם דלענין כיבוי וגורם לכיבוי יו"ט ושבת שוין כי לא הותרה ביו"ט אלא הבערה שהיא צורך אוכל נפש אבל הכיבוי שאינו צורך אוכל נפש לא, ואם יש פתילה אחת בנר מותר לו להדליק כמה פתילות שירצה ואע"פ שימהר ויכלה השמן במהרה אין זה גורם לכיבוי ואע"ג דפסיק רישא הוא, דאין מתכוין לאותו הגורם אלא להאיר לו יותר, ועוד אמר קנסא שרי פירוש לעדויי חושכא וממהרת להדליק את השמן, ועוד ההדלקה עצמה מותרת ומשום גורם לכיבוי לא נאסר הדלקת רבוי הפתילות שהיא צורך הדלקה.
